שחרור בתנאים ממעצר עד תום ההליכים לנאשם בחברות ובנשיאת משרה בארגון שבאב אלמסג'ד של החמא"ס - פסקדין

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו חברות בארגון שבאב אלמסג'ד השייך לחמא"ס, לא מאוחר משנת 06' ועד מעצרו המנהלי בחודש ספטמבר 07'. כן מיוחסת לעורר עבירה של נשיאת משרה, בכך ששימש כאחד משלושת האחראים של ארגון זה בחלחול.

על מנת להבהיר את מסגרת טענותיה של ההגנה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים, מן הראוי לעמוד תחילה, ולו בקצרה, על מספר נקודות. העורר נעצר במעצר מנהלי בספטמבר 07', מעצר שהוארך, עד שביום 27.1.08 ניתנה החלטת ביהמ"ש המקצרת את הצו האחרון לתאריך 10.2.08 במטרה לאפשר לתביעה להעמיד את העורר לדין, על יסוד ראיות שהגיעו לרשותה לקראת הדיון. מסיבות שלא הובהרו, כתב אישום שכזה לא הוגש והעורר שוחרר לביתו, עד שנעצר בשנית בתאריך 20.3.08 והוגש כתב האישום הנוכחי. עוד יש לציין, כי הראיות הקושרות לכאורה את העורר למיוחס לו, מצויות בידי הרשויות החל מחודש יולי 07'.

לנוכח כל אלה, טוענת הסנגורית נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. הסנגורית תוקפת את התשתית הראייתית אשר, לדעתה, אינה קושרת את ארגון שבאב אלמסג'ד לחמא"ס, וכן את השיהוי שחל במעצרו של העורר ובהגשת כתב האישום. הסנגורית מציינת כי זכויותיו של העורר נפגעו קשות כששוחרר ונעצר שוב.

התובע מתנגד לערר, ומציין כי בידיו ראיות חותכות הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו. התובע אינו מתכחש לפגמים שנפלו בהתנהלות הרשויות בתיק זה, אך מציב את הסיכון הטמון בעורר כמצדיק את החלטת בימ"ש קמא. התובע מציין עוד כי לא חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום.

במישור הראייתי דעתי הינה כדעת התביעה. התשתית הראייתית הקיימת מציבה את העורר כאחד האחראים על ארגון צעירי המסגד בחלחול, ואף קושרת את פעילות הארגון לחמא"ס באופן ברור (ראה במיוחד דברי עד התביעה מס' 2).

יחד עם זאת, והגם שאין ספק כי העבירות המיוחסות מקימות, ככלל, עילת מעצר, הגעתי למסקנה כי יש להורות על שחרורו של העורר.

מסקנה זו מתחייבת, לדעתי, לנוכח רצף של תקלות שאירעו במהלך הטיפול בעניינו של העורר, המחייבות יצירת איזון שונה בין האינטרסים המתנגשים, היינו הצורך למנוע סיכון ביטחוני ומחויבותנו לזכויות הפרט.

כפי שהובהר לעיל, העורר נעצר ושהה במעצר מנהלי משך 5 חודשים, כאשר בידי הרשויות כבר הייתה תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין. תקלה זו התגלתה רק בינואר, ועל בסיסה הוחלט לקצר את צו המעצר ולאפשר לתביעה לפעול להגשת כתב אישום. התביעה לא ניצלה הזדמנות זו, ועקב תקלה נוספת, לא הגישה את כתב האישום בזמן, דבר שהביא לשחרור העורר. רק בחלוף כ-40 יום, נתגלתה "הטעות" האמורה, והוגש כתב האישום.

התנהלות זו של הרשויות מעוררת סימני שאלה כבדים באשר לשמירה על זכויותיו הבסיסיות של העורר, עד כי נדמה הדבר שזכויות אלה לא זכו ליחס כלשהו. קשה להשלים עם מצב בו אדם נעצר במעצר מנהלי שלא לצורך, נוצרת בליבו תקווה, בעקבות שחרורו, כי סיים את מסכת תלאותיו ובהמשך נפתח נגדו הליך פלילי נוסף המביא למעצרו. אמת, ייתכנו מצבים בהם הסיכון הביטחוני אותו מציב אדם יחייב להבליג ולהשלים עם תקלות מהסוג האמור, ואולם ניתן יהיה לעשות כן אך כאשר בפנינו סיכון ביטחוני מוחשי וישיר, ברמת חומרה גבוהה במיוחד.

אין זה המקרה בפנינו, כאשר אין מחלוקת כי מאז ספטמבר ועד היום העורר לא היה פעיל, וכי גם טרם מעצרו היה חבר בארגון העוסק בפעילות דתית בעיקרה. יש לזכור עוד, כי בפועל חל שיהוי בן כ-10 חודשים  מאז התקבלו הראיות נשואות כתב האישום דנן.

שקלול כלל הנסיבות שתואר לעיל, השיהוי בהגשת כתב האישום, רצף התקלות שהתגלה בטיפול בעניינו של העורר, והעובדה כי ניתן היה להימנע ממעצרו המנהלי, מביאים אותי למסקנה כי ראוי במקרה זה להעדיף את זכותו של העורר לחירות, לקבל את הערר, ולהורות על שחרורו בתנאים שיבטיחו התייצבותו.

לנוכח מסקנותיי דלעיל, יוכל העורר להשתחרר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 10,000 ש"ח.

ב.      התייצבות לכל הדיונים המשפטיים שייקבעו בעניינו.

ג.        העורר לא ייצא מתחומי העיר חלחול, אלא לצורך הגעתו לבית המשפט. 

ניתנה היום, 22 באפריל 2008, י"ז בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: גו